ביאור ההפטרה פרשת בהעלותך

ז סיון תשפ"ה | 03/06/2025 | 20:18

הקשר בין ההפטרה לפרשה

ההפטרה מדברת על מנורת זהב שראה זכריה, וזה מעין הפרשה הפותחת בענין הטבת הנרות של מנורת הזהב.

תוכן ההפטרה

הנביא זכריה מתנבא על הגאולה האחרונה, שבורא העולם ישרה שכינתו בתוכנו והרבה מאומות העולם יתיהדו וה' ישכון בירושלים.

כמו כן ראה בנבואה את יהושע הכהן הגדול, שעומד לפני מלאך ה' והשטן מקטרג עליו על שלא מיחה בבניו שלקחו נשים נוכריות.

אך ה' גוער בשטן שמקטרג על יהושע שניצל מכבשן האש, כשנזרק עם נביאי השקר אחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיהו ע"י נבוכדנצר.

ואז אומר ה' לעומדים לפניו שיסירו הבגדים הצואים מעל יהושע, דהיינו שבניו יגרשו את הנשים הנוכריות ואז ילבישו אותו מחלצות בגדים נאים, שהכהונה לא תסור ממנו. ואם ילך בדרכי ה' הרי גם בניו יזכו לכהונה.

אחר כך הנביא רואה במראה הנבואה מנורת זהב עם שני עצי זיתים מעל המנורה והזיתים נכתשים והשמן זב מאליו לתוך נרות המנורה, ובזה רמז לו שכשם שבמנורה נעשה הכל לבד ללא טורח, כך המשיח הבא מזרע זרובבל יגאל את ישראל לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו יתברך.

זכריה פרק ב' פסוק י"ד - פרק ד' פסוק ז'.

יד 

רָנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י שירי ורנני [א] ושמחי בַּת_צִיּ֑וֹן [ב] כִּ֧י הִֽנְנִי_בָ֛א לירושלים וְשָֽׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם_יְהֹוָֽה

טו

וְנִלְווּ֩ אז יתחברו (רש"י) גוֹיִ֨ם רַבִּ֤ים עמים רבים אֶל_יְהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם כי יתגיירו ויקבלו עליהם עול מלכות שמים וְשָׁכַנְתִּ֣י ואפילו הכי אני אשרה שכינתי בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּי_יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ להתנבאות, לבשר לכם שיש תקוה (מלבי"ם) ושלעתיד עיקר הטובה תהיה עליכם ולא על האומות (מ"ד)

טז

 וְנָחַ֨ל וינחיל ויוריש יְהֹוָ֤ה אֶת_נחלת [ג] יְהוּדָה֙ להיות חֶלְק֔וֹ לעולם עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ [ולא ילכו יותר לגלות(מ"ד)] וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירֽוּשָׁלִָֽם להשכין שם שכינתו והיינו שיקח את החלק הזה מיהודה להיות נחלתו וחלקו שלו יתברך (מלבי"ם)

י"ז

הַ֥ס שתקו (רד"ק) כָּל בָּשָׂ֖ר שאר העכו"ם (רש"י) מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה [ד] כִּ֥י נֵע֖וֹר כאילו יעיר משנתו מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ מהשמים לעשות נקמה באומות כי עד הנה החריש להם (מ"ד)

פרק ג.

א

אומר הנביא זכריה וַיַּרְאֵ֗נִי הקב"ה הראה לי במראה הנבואה אֶת_יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל שהיה בזמן תחילת בית שני עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֑ה שדן אותו על מעשיו וְהַשָּׂטָ֛ן המקטרג עֹמֵ֥ד עַל_יְמִינ֖וֹ כי המקטרג עמד מצד שמאל המלאך השופט ולצד ימין יהושוע (מלבי"ם) לְשִׂטְנֽוֹ לקטרג עליו שלא מיחה בבניו שנשאו נשים נכריות (רש"י)

ב

וַיֹּ֨אמֶר מלאך יְהֹוָ֜ה (רד"ק) אֶל_הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהֹוָ֤ה בעל הרחמים (מלבי"ם) בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן ויחזור וְיִגְעַ֤ר יְהֹוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם הקב"ה הבוחר בירושלים יגער בך הֲל֧וֹא זֶ֥ה֥ יהושוע כהן גדול זכותו גדולה שהרי הוא כא֖וּד [כעץ (מ"צ)] מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ שניצל מהאש ולא נשרף (רש"י), כי הושלך באש על ידי נבוכדנצר עם אחאב בן קוליה, וצדקיהו נביאי השקר, ויהושוע ניצל מהשריפה (רד"ק)

ג

וִֽיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָב֖וּשׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים מלוכלכים (מ"צ) כי בניו נשאו נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בהם (רש"י) ואחד מבני בניו היה חתן לסנבלט (אב"ע) וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ [ה] שעתה דן אותו על מעשיו

ד

וַיַּ֣עַן המלאך שעמד יהושוע לפניו וַיֹּ֗אמֶר אֶל_המלאכים הָעֹֽמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו מיהושוע, כלומר תפרישו את בניו מהנשים הנכריות ואמחול לו וַ֣יֹּאמֶר המלאך אֵלָ֗יו ליהושוע רְאֵ֨ה הֶֽעֱבַ֤רְתִּי מֵֽעָלֶ֙יךָ֙ עֲו‍ֹנֶ֔ךָ שלא מחית בבניך וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹֽתְךָ֖ מַֽחֲלָצֽוֹת חליפות ובגדים נאים, דהיינו שעי"ז יתגלו הזכויות שלך (רש"י) כי יתהפכו לך העוונות לזכויות על ידי התשובה (ע"פ מלבי"ם)

ה

וָֽאֹמַ֕ר אני זכריה אמרתי למלאך יָשִׂ֛ימוּ צָנִ֥יף טָה֖וֹר מצנפת כהונה נקיה וטובה עַל_רֹאשׁ֑וֹ של יהושוע וכך היה וַיָּשִׂימוּ֩ הַצָּנִ֨יף הַטָּה֜וֹר עַל_רֹאשׁ֗וֹ של יהושוע וַיַּלְבִּשֻׁ֙הוּ֙ בְּגָדִ֔ים [ו] של כהן גדול (רד"ק, מלבי"ם) וּמַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה עֹמֵֽד בכל משך הזמן הזה (מ"ד)

ו

וַיָּ֙עַד֙ והעיד והתרה מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה בִּֽיהוֹשֻׁ֖עַ בעת שהלביש אותו בגדי כהן גדול (מלבי"ם) לֵאמֹֽר

ז

כֹּֽה_אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם_בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ שתתנהג במידות של ה' להיות רחום וחנון (מלבי"ם), וזרעך ילכו בדרכי שתחנך אותם טוב (מ"ד) וְאִ֣ם אֶת_מִשְׁמַרְתִּ֣י ואם את המצוות שצוויתי לשומרם תִשְׁמֹ֔ר ותקיים וְגַם_אַתָּה֙ תָּדִ֣ין תשגיח ותשפוט אֶת_בֵּיתִ֔י את עבודת הבית ודיני הקרבנות וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת_חֲצֵרָ֑י חצרות המקדש לבל יבא טמא וערל וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים [ז] בֵּ֥ין הָעֹֽמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה יצא לך מזרעך ענף לעתיד שישמש בבית המקדש השלישי והם יהיו כמו מלאכים קדושים וטהורים ויהיו הולכים בחייהם בין מלאכים נצחיים העומדים לפני ה' (מלבי"ם)

ח

שְֽׁמַע_נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ| הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ חנניא מישאל ועזריה הַיֹּֽשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ [ח] כִּֽי_אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כי ניצלו גם הם מכבשן האש, ומהראוי שדברי הנבואה יהיו גם להם (רש"י) כִּֽי_הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא באחרית הימים אֶת_עַבְדִּ֖י צֶֽמַח מלך המשיח (ת"י), [צמח גי' מנחם (אב"ע)] [משיח ר"ת מ'נחם ש'ילה י'נון ח'זקיה (הגר"א בקול אליהו על אגדות הש"ס-סנהדרין צח)]

ט

כִּ֣י| הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן הראשונה שהונחה שיניחו ביסוד בית העתיד אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ ביד זרובבל מוכן ועומד לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ שהוא ישים אותה (מלבי"ם) עַל_אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם כלומר יהיה בה הרבה שמירות מאת ה' על הבנין ההוא (רש"י) [ט] הִֽנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ הקב"ה בעצמו יחקוק ציורים יפים על האבנים ליפותם, כלומר שה' יתן כח ועזר על המלאכה ותהיה שמירה מעולה על הבנין נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י והסירותי אֶת_עֲו‍ֹ֥ן הָאָֽרֶץ_הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד אסלח להם על כל העוונות הקודמים בפעם אחת כי אחדש בקרבם רוח נכון ולא יחטאו עוד (מ"ד)

י

ואז בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שיוסד ההיכל (אב"ע) תוסר שנאת חינם (אלשיך) נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת תשבו ותשכנו לבטח (אב"ע) ואז מרוב שלום שיהיה לכם (רד"ק) תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ להשתעשע תחת אהבתו יתברך (אלשיך) אֶל_תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל_תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה לשבת בצילה לאכול ולשמוח מרוב הטובה (מ"ד)

פרק ד. 

א

וַיָּ֕שָׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי מכיוון שהנביא לא הבין את המראה הקודם שיפתח פיתוחיה שבעה עיניים על כן נפל בשינה ובא המלאך שנית והעיר אותו כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר_יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ והראה לי מראה אחר כדי שאבין את המראה הראשון (מלבי"ם)

ב

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י המלאך מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה [י] במראה הנבואה וָֽאֹמַ֡ר רָאִ֣יתִי וְהִנֵּֽה_מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ כל המנורה היתה זהב (מ"ד) וְגֻלָּ֣הּ ספל גדול עגול ובו שמן עַל_רֹאשָׁ֗הּ בראש קני המנורה וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹֽתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ כעין הבזיכין שנותן לתוכן שמן שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לכל נר ונר היו שבעה צינורות שבהם נמשך וניצוק השמן מן הגולה לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל_רֹאשָֽׁהּ [יא] (רש"י)

ג

וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ וראיתי עוד שני עצי זיתים עומדים אצל המנורה (רש"י) אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה הספל העגול וְאֶחָ֖ד עַל_שְׂמֹאלָֽהּ

ד

וָאַ֙עַן֙ וארים קול וָֽאֹמַ֔ר אֶל הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָ֥ה אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי מה באו לרמז (מ"ד)

ה

וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מעצמך תשכיל לדעת מָה הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָֽאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי עדיין לא השכלתי לדעת ולהבין מה ענינם (מ"ד)

ו

וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר ֚זֶה דְּבַר_יְהֹוָ֔ה אֶל_זְרֻבָּבֶ֖ל על מלך המשיח הבא מזרובבל לֵאמֹ֑ר שהמשיח ימשול על העכו"ם לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ [יב] לא בגלל רוב חילו וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ [יג] ולא בגלל עוצם וגודל כוחו כִּ֣י אִם_בְּרוּחִ֔י אלא ימשול בם בלא טורח מלחמה כי אתן בלב העכו"ם להיות נכנעים לו (מ"ד) אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת

ז

מִֽי_אַתָּ֧ה [יד] הַֽר_הַגָּד֛וֹל [טו] שיהפך לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר והכוונה היא על העמים הגדולים והחזקים כמו גוג ומגוג שלא יוכלו לעמוד לפני מלך המשיח וְהוֹצִיא֙ אֶת_הָאֶ֣בֶן הָֽרֹאשָׁ֔ה [טז] ואז מלך המשיח יוציא אבן טובה וחשובה ויניחנה ביסוד בנין בית שלישי תְּשֻׁא֕וֹת כולם יאמרו בקול גדול קול הומיה חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ יש לה לאבן זו חן וחשיבות מיוחדת (מ"ד)

א. באבן עזרא על מגילת איכה פרק ב' (פסוק ז) כ' רנה הרמת קול בשיר. ובתרגום יונתן (ישעיה נד,א) רני-שבחי.

ב. רני ושמחי בת ציון - 'ר'ני ו'שמחי ב'ת צ'יון' ראשי תיבות צבור למפרע, רמז דאפילו כנישתא חדא דשבים בתשובה, יבא גואל, כמו שאמרו בזהר הקדוש, וזהו צבור, אז 'רני ושמחי בת ציון' ובא לציון גואל. ואפשר לומר כי הגאולה תלויה שנהיה ישראל באחדות, וכמו שכתבנו בעניותנו בדרושים בס"ד, כי חרבן בית שני היה בעבור שנאת חנם, ואיך אפשר שתהיה גאולה, כל זמן שיהיה שנאת חינם. ולכן 'רני ושמחי' לשון יחיד, שיהיו כל ישראל באחדות.

ואמרו ביומא (דף עא' ע"א), 'אליכם אישים אקרא' (משלי ח, ד), אלו תלמידי חכמים, שדומים לנשים ועושים גבורה כאנשים. ופירש רש"י (שם ד"ה 'שדומין לנשים'), ענותנין ותשושי כח. ואפשר דלכן אמר 'רני ושמחי' לשון נקבה, לרמוז שהם ענותנין ובאחדות ותשושי כח מכמה הרפתקי של הגליות, וראוים לגאולה.

כי הנני בא - 'הנני' גימטריא ינון עם הכולל, שיבא משיח הנקרא ינון כמו שאמרו פרק חלק (סנהדרין צח, ב). (חומת אנך)

רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' - אפשר לפרש במה שאמרו ז"ל (זהר ח"ב ה, ב) דהשכינה לא זזה מכותל מערבי כידוע, וזה אות לטובה דיגאלנו במהרה בימינו, וישיב את שבותנו כבראשונה. וידוע מה שפירשו כת הקודמין בתפלת שלמה המלך ע"ה "יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו. להטות לבבנו וגו" (מלכים א' ח, נז/נח), דעד שלא נבנה בית המקדש, השכינה שרויה בצדיקים, וכאשר נבנה הבית, התפלל שלמה כי כן יהיה דתשרה שכינה בצדיקים, הגם שבית המקדש מכון לשבתו עולמים. והטעם שהשראת שכינה גורמת לירא אותו, דאף דאיהו לא חזי מזליה חזי.

ומשום הכי אמר 'יהי ה' אלהינו עמנו' עתה שנבנה בית המקדש, 'כאשר היה עם אבותינו' קודם שנבנה בית המקדש, שתשרה השכינה בצדיקים הגם שיש בית המקדש, ולא יורע כח הצדיקים. ונותן טעם 'להטות לבבנו אליו', דמועיל לירא את ה'. ובזה פירשו 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (שמות כה, ח), והרי הוא כמבואר, דמלבד השראת שכינה במקדש, עוד זאת 'ושכנתי בתוכם' כמאז ומקדם, עכ"ד הראשונים ז"ל.

וזה שכתוב 'רני ושמחי בת ציון' במה שנשארה שכינה בכותל מערבי, כי סימנא מילתא שיבנה בית המקדש, 'ושכנתי בתוכך דייקא על הצדיקים, כמו שהבטיח הוא יתברך 'ושכנתי בתוכם', ועל זה נמי התפלל שלמה המלך ע"ה

רני ושמחי בת ציון וגו' - אפשר במה שכתבנו בכמה מקומות משם זוהר חדש (ח"א טו, א), דהגאולה העתידה תהיה בזכות התורה, כי היא בזכות משה רבינו ע"ה, והוא תבע יקרא דאורייתא. וזה שאמר 'רני' לרמוז לרנה של תורה, 'ושמחי' דהלימוד יהיה בשמחה גדולה, כי על ידי זה 'הנני בא ושכנתי בתוכך, וכן כתיב (איוב ב, יט) 'קומי רני בלילה' ותרגם עסוקי במשנה בליליא, ואמרו ז"ל (ויקרא רבה פרשה ז' אות ג') שבזכות המשניות תהיה הגאולה, דכתיב (הושע ח, י) 'גם יתנו בגוים עתה אקבצם' וזהו 'רני ושמחי' כמה דאמרן.

אי נמי אפשר "רני ושמחי וגו", במה שכתב בזהר הקדוש (ח"ב רמ, א) על פסוק (עמוס ה,ב) 'נפלה לא תוסיף קום' שהכונה 'לא תוסיף קום' מעצמה כשאר גליות, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו כביכול יבא להקימה, וזהו כבוד גדול. וזה שכתוב 'רני' על הגאולה עצמה, 'ושמחי' על הכבוד, 'כי הנני בא' להקימך ולא תקומי מעצמך כשאר גליות. ואפשר לרמוז 'ושמחי' אותיות משיחו, שיבא משיח צדקנו והוא גימטריא השט"ן, כי משיחו יבטלנו. (צוארי שלל אות ב')

ג. והרד"ק פירש דהקב"ה ינחל בישראל להיות חלקו ונחלתו על אדמת הקודש, ומה שכתב יהודה לאו דוקא אלא משום שהוא ראש ממלכות ישראל [וכן משמע מתרגום יונתן].

ד. הס כל בשר מפני ה', כי נעור ממעון קדשו - רבי פנחס בשם ר' חמש פעמים מקים דוד להקב"ה בספר ראשון של תהלים, קומה ה' הושיעני אלקי, קומה ה' באפך, קומה ה' אל נשא ידך, קומה ה' אל יעוז אנוש, קומה ה' קדמה פניו, אמר לו הקב"ה, דוד בני, אפילו אתה מקימני אלף פעמים איני קם, אימתי אני קם לכשאראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים, הדא הוא דכתיב משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. רבי שמעון ברבי יונה אומר עתה אקום, כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול, אלא כשיבוא אותו היום שנאמר בו קומי שבי ירושלים באותה שעה הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו (ב"ר ע"ו).

ה. ובמצודת דוד כתב, דכוונת הכתוב לומר דגם בשעה שעמד לפני המלאך עדיין היה מלובש בזה העוון כי עוד ישבו הנשים הנכריות תחת בניו ולא גרשו אותן.

ו. והמצודת דוד פירש וילבישוהו בגדים, היה נגלה זכויותיו.

ז. ובת"י ורש"י - ונתתי לך מהלכים הכוונה שהוא עצמו יקום בתחיית המתים ואתן לך רגלין דמתהלכין בין השרפים האלה. וברד"ק - שזה רמז לנשמתו בהפרדה מהגוף.

ח. כי אנשי מופת המה - כי אנשי מופת המה. איזו אנשים שנעשה להם מופת, הוי אומר חנניה מישאל ועזריה, כיון שיצאו מכבשן האש עלו לארץ ישראל ונשאו להם נשים והולידו בנים ובנות ולמדו תורה לפני כהן גדול. ר' יהושע בן לוי אומר שינו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה, הדא הוא דכתיב שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה (סנהדרין צ"ג).

ט. בת"י, שבעא עינן חזיאן לה וכו', רש"י לשון עינים לשון מראות. והמלבי"ם פירש שיהושע חקק על האבן לשון דמות של שבעה עינים, עיי"ש.

י. ויאמר אלי מה אתה רואה, ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה - והנה מנורת זהב כלה. אלו ישראל, שנאמר כלך יפה רעיתי. וגלה על ראשה, למענכם שלחתי בבלה, דבר אחר וגלה על ראשה, ויעבור מלכם לפניהם. ושבעה נרותיה עליה, היא זכות שבת שישראל משמרים אחד לשבעה ימים. שבעה ושבעה מוצקות, שבעה כנגד שבעת ימי בראשית חצבה עמודיה שבעה, ושבעה כנגד האבות עד משה. דבר אחר כנגד שבע מצות האמורות בתורה, תרומות, ומעשרות, שמיטין, ויובלות, מילה, וכבוד אב ואם, ותלמוד תורה כנגד כולם, הרי שלשה פעמים יש כאן שבעה נרותיה, שבעה ושבעה מוצקות הרי כ"א, ושבעה פעמים שבעה הרי מ"ט וכ"א כנגד שבעים זקנים. ושנים זיתים עליה, אלו שני המשיחים, אחד משוח מלחמה ואחד משוח למלך על ישראל (פסיקתא).

וגולה על ראשה - על ראשה יש מעין שהוא ספל גדול שממנו ימשך מעין השמן אל קני המנורה, ולכל נר יש שבעה מוצקות. צינורות שהשמן זב בהם מן הגולה אל הנר. והנה המנורה רומזת על אור ה' המאיר לעולם כולו בכבודו, ובעת שיזרח כבוד ה' והלכו כולם לאורו. וראה את המנורה שהיא כולה בשלימות, והיא כולה זהב, שכבוד ה' יתגלה בהוד והדר לכבוד ולתפארת. וראה גולה על ראשה, הוא המעין העליון, שמשם יריק ברכת ה' ושפעו אל שבעת הנרות, ששבעת הנרות אשר במנורה הם שבעת המדות העליונות אשר באצילות האלקות, שבם ינהיג את העולם, ודרך המדות ישגיח וישפיע ויריק השמן הטוב. והשמן יורד לכל נר דרך שבעה צינורות, כי כל אחד מן המדות כלול מכולם, אם לחסד אם לשבט אם לרחמים. והראה לו בזה שלעתיד לא תמשול המערכת שהם גם כן מנורה בשבעה נרות, שהם שבעה כוכבי לכת, כי מנורה זאת אינה של זהב, כי היא פחותה במדרגתה. (מלבי"ם).

יא. וכ' רש"י (פסוק ג) שהנרות מ"ט היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתיים כאור של שבעת הימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית עכ"ל.

יב. לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות - מסופר על הגאון רבי דב בעריש ויינפלד מטשעבין זצ"ל, שטרח רבות על מנת לשחרר את בני הישיבות מן החובה להתגייס לצבא. והנה פעם בא אליו אחד מראשי הצבא ואמר לו שאין מנוס מלגייס את בני הישיבות, מחמת הסכנות האורבות למדינה. השיב לו הגאון מטשעבין במשל: עגלון הוביל את עגלתו העמוסה במשא כבד במעלה ההר. כשראה שהדרך קשה ותש כוחם של הסוסים ולא יכלו להמשיך לצעוד, החל לפרוק מעט מהמטען שבעגלה. אולם עדיין המטען היה כבד מאד והסוסים סירבו לזוז ממקומם. כיון שכך, החליט לפרוק חלק נוסף מן המטען, אך גם אז סרבו הסוסים להמשיך. לא התייאש העגלון והוסיף להשליך מעל עגלתו עוד צרור מהמטען, ועוד חבילה, עד אשר לא נותר בעגלה מאומה מן המטען, עד שהעגלה התרוקנה לגמרי. אולם עדיין הסוסים מסרבים לנוע. אך העגלון לא התייאש והתחיל לפרק את אופני הברזל של העגלה. אותם אופנים שהעגלה מתגלגלת ונוסעת על גביהם. כי חשב לתומו שאופני הברזל הכבדים מכבידים על העגלה.

והנמשל. אומר הגאון מטשעבין לאיש שיחו. גם אתם נוהגים כמנהגו של העגלון התמים. בזכות לימוד התורה של בחורי הישיבות יש קיום לעולם ואתם מנצחים במלחמות. ואם תגייסו את לומדי התורה לצבא, כאילו אתם מפרקים את האופנים שבזכותם נוסעת העגלה. ודע לך. סיים הגאון את דבריו, שבלי אותם אופנים, לא תוכל העגלה לנוע ממקומה כלל וכלל.

יג. ורש"י ורד"ק פירשו על בנין ביהמ"ק דכמו שראית מעשה המנורה נעשה מאליו בלא אדם עורך את הנרות ויוצק בהם את השמן, כך יעשה בנין הבית בלא כח אדם אלא ברוח האל יתברך וברצונו. [אלא דרש"י פירש את כל הענין בבית שני ואנחנו פירשנו ע"פ שאר מפרשים דאיירי בבנין בית שלישי].

יד. רש"י ושאר מפרשים פירשוהו בענין אחר עי"ש.

טו. מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה. מי אתה הר הגדול. זה מלך המשיח, ולמה קורא אותו הר הגדול, שהוא גדול מן האבות, שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מן אברהם, שאמר "הרימותי ידי אל ה'", ונשא מן משה, שנאמר בו "שאהו בחיקך", וגבה ממלאכי השרת, שכתוב בהם "וגביהן וגובה להם ויראה להם". ממי הוא יוצא, מדוד. והוציא את האבן הראשה, זו אבן של יעקב, שנאמר "וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן" (תנחומא).

טז. כי הנה האבן - בשנה ראשונה למלכות כורש מלך פרס (שהיה ע' שנה מגלות בבל) כורש נתן רשות ליהודי בבל לבנות את בית המקדש השני בירושלים ועלו עם רב עם זרובבל ויהושע כהן גדול ובנו יסוד בית המקדש והמזבח. לאחר כמה חדשים כתבו האומות לכורש לבטל בנית הבנין וכך עשה. והיה בטל י"ח שנה עד שנה שניה של דריוש מלך מדי (בן אסתר המלכה) שאז שוב התחילו לבנות על פי נבואת חגי וזכריה בעת שיסדו בנין הבית ע"י זרובבל והכינו את האבן הראשה, היינו את האבן פינה שמניחים ראשונה ביסוד הבנין, מסר זרובבל את האבן ליהושע שהוא יניח אותו ביסוד באשר הוא כהן לאל עליון. יהושע חקק על האבן דמות של שבעה עינים, לרמז בזה לשמירות רבות מאת המקום ב"ה על הבנין ההוא. [והיינו לפי רש"י שפירש דהענין כאן איירי בבנין בית שני].